יום שלישי, 16 בדצמבר 2008

צעצועים אנפרופופוסיים

הגישה החינוכית האנתרופופוסית מעדיפה צעצועים מחומרים טבעיים ושוללת
צעצועי פלסטיק. בעידן ה"/סופרמן"/, "/בטמן"/, "/פאואר ריינג'/רס"/, "/ברבי"/ ויתר
הצעצועים הפלסטיים והאלקטרוניים, הילדים בגן האנתרופופוסי משחקים בצעצועים
העשויים מחומרים טבעיים - עץ, כותנה או לבד. מה עומד מאחורי גישה
את חינוך ולדורף (waldorf) החינוך האנתרופוסופי, יסד ב1919- הפילוסוף,
המחנך והוגה-הדעות ד"/ר רודולף שטיינר (Steiner). דרך חינוך זו מסתכלת על
התפתחות הילד כמכלול, ושמה דגש על פיתוח מאוזן של כישוריו של הילד, כאשר
התפתחותו הקוגניטיבית נעשית בהדרגה ותוך שימת לב שלא להזניח את התפתחותו
הרגשית והגופנית. חינוך ולדורף כולל גני-ילדים, בתי-ספר יסודיים ובתי-ספר
תיכוניים.

בדרך חינוך זו, ההתייחסות לילד בשנים הראשונות לחייו קשורה לעובדה שהוא חי
באמפתיה כמעט מוחלטת עם סביבתו. הלימוד בגילים הצעירים נעשה יותר מתוך
חיקוי ביוזמתו של הילד והפנמת הסביבה, והרבה פחות מתוך שינון ולימוד
חיצוניים. מכאן החשיבות הרבה של עיצוב סביבת הילד - שבגיל הרך יש לצעצועים
ולמשחקים חלק נכבד בה - כסביבה הרמונית, שתשמש מודל לחיקוי ועל-ידי כך
מודל להתפתחותו הפנימית העמוקה של הילד.
המשחק מהווה עבור הילד מה שעבורנו המבוגרים מהווה "/עבודה"/. הצעצועים,
בהקשר זה, הם עבור הילד "/כלי-עבודה"/, אולם משמעותם עבור הילד בסיסית
ועמוקה הרבה יותר מכלי-העבודה שלנו, שכן הם נוטלים חלק בעיצוב תמונת העולם
שלו ובגיבוש אישיותו.


צעצועים והתפתחות
קנה-המידה הנפוץ כיום להערכת צעצועים ומשחקים (והשיקול העיקרי
לפיתוחם), הוא יכולתו של הילד להתפתח באמצעותם מבחינה אינטלקטואלית, או
לפתח מיומנויות של מוטוריקה עדינה, אבחנת צבעים, קיטלוג ומיון וכו'/. אולם
הניסיון להתבונן התבוננות מעמיקה יותר במכלול קיומו של הילד מעלה שאלות
נוספות: באיזו מידה תורם הצעצוע לפיתוח דמיונו של הילד? האם הוא מוסיף
לתחושה האסתטית או שמא גורע ממנה? איזה מסר מעביר הצעצוע לילד על העולם
ועל האדם? ובאיזו מידה הוא מסייע ליכולתו הסוציאלית? בחינוך ולדורף,
קריטריונים אלה הם בעלי חשיבות שאינה פחותה מהקריטריונים שהילד יכול
להביעם באופן ישיר ובצורה מילולית, או כאלה שתוצאותיהם ניתנות למדידה.


פיתוח הדמיון והיצירתיות

באמצעים חיצוניים, אך הפעלת הדמיון והתפתחותו יכולות לבוא רק כתוצאה
מפעילות פנימית. כך למשל, סיפור סיפורים מגרה ומפעיל את הדמיון הרבה יותר
מצפייה בטלוויזיה, למשל; כאשר מספרים סיפור אין מספקים את התמונה עצמה,
והילד מפעיל את דמיונו כדי "/לראות"/ את התמונות. התמונות המוכנות והגמורות
בהתרחשות הטלוויזיונית מצמיתות למעשה את הדמיון ומביאות לפסיביות פנימית.
דבר דומה נכון לגבי צעצועים. הגישה החינוכית האנתרופוסופית אינה גורסת
צעצועים "/מושלמים"/. צעצוע פשוט, הבנוי בקווי מיתאר כלליים, מותיר מקום
לדמיונו של הילד. בכל פעם שהילד נוטל את הצעצוע לידיו, הוא חייב לבנות
מחדש את הפרטים ה"/חסרים"/. פעולה זו אינה דומה להשלמת פאזל, שבו הפרטים
החסרים מבטאים קווי מיתאר ברורים ומוגדרים מצד אחד ואקראיים מצד שני. אם
הילד מחזיק בידיו בובה שבה פרטי הפנים נעדרים או משורטטים בהצללה בלבד,
פעולת ההשלמה של הילד מתייחסת לפרטים האנושיים שהוא מכיר בבני-האדם סביבו.
זוהי מעין "/פעולת זיהוי"/ חצי מודעת, הפועלת במישורים מנטליים עמוקים יותר
מהתודעה הקוגניטיבית, ותורמת, מלבד "/עבודת השעות הנוספות"/ של הדמיון, גם
ליכולתו של הילד לקשור קשר בגיל גבוה יותר.

אגב, הניסיון מלמד שהפרטים החסרים הם מובנים מאליהם עבור הילדים. מבקר בגן
ולדורף שאל פעם ילדה שהחזיקה בובה: האם לא מפריע לך שאין לבובה אף ופה?
הילדה הסתכלה עליו בתדהמה ואמרה: "/אבל יש לה, מה, אתה לא רואה?"/
גם יצירתיות היא פעילות פנימית, שניתן רק לגרותה מבחוץ, אך המחנך אינו
יכול כמובן לעשותה עבור הילד. כך למשל, כאשר יושבת קבוצת ילדים במה שמכונה
"/הפעלה יצירתית"/, לא יביא הדבר בהכרח ליצירתיות פנימית, גם אם כל הילדים
עסוקים מאוד בנעשה. צעצוע יצירתי עשוי להיות מבנה מכני כלשהו, נאמר זוג
גלגלים כ"/רגלי ברווז"/, שהציר שלהם בנוי כגל ארכובה, המחובר על-ידי מוט
לצוואר הברווז, או שני מוטות מקבילים, המחוברים כך שתנועתם מזיזה שתי
דמויות המכות בפטיש על סדן. הילד מתרגל במשחקו חוקים מכניים, והוא יכול
אחר-כך לפתחם הלאה וליישמם בצורות שונות (לעתים בגיל גבוה יותר). בצעצועים

אלה חשוב שהמנגנון המכני יהיה גלוי לילד והתהליך של סיבה ותוצאה לא ייוותר
בחזקת "/קסם"/. כך לומד הילד חוקים פיסיקליים לא באמצעות הסבר, אלא דרך
התעניינות פנימית במשחק; וגם כאן, צעצוע פשוט יעיל לתכלית זו יותר ממכונית
חשמלית, למשל, שמנגנון פעולתה (כיצד פועל המנוע החשמלי) יישאר בגדר
מסתורין עבור הילד, גם אם נסביר לו את עקרונות החשמל.


התחושה האסתטית
עיצוב פונקציונלי של צעצועים מקבל לעתים קרובות אופי חסר אסתטיות; אך
אם אנו מגדירים חלק מהפונקציה של הצעצוע כיצירת תחושה אסתטית בילד, כי אז
הפונקציונליות והאסתטיות אינן סותרות זו את זו. כך למשל צעצועי עץ
המגולפים בקווים עגולים, או אף בול עץ בעל קווים טבעיים עגלגלים נטולי
זוויות חדות, יוצרים בילד תחושת נעימות ורכות, נוסף על כך שהם משרתים את
משחקו הישיר של הילד. לדבר זה חשיבות מיוחדת בתקופה המודרנית, שבה יהיה
הילד חשוף כמבוגר (ולמעשה הוא חשוף כבר כילד) למוצרים שעיצובם הפונקציונלי
מיועד למטרות אחרות לגמרי, המשרתות את עולם המבוגרים.

הגישה החינוכית האנתרופוסופית מעדיפה כאמור צעצועים מחומרים טבעיים ושוללת
צעצועי פלסטיק. הצעצועים בגן עשויים מעץ, מכותנה או מליד. הילד קולט את
האיכות הפנימית של החומרים הטבעיים, שהיא שונה מזו של החומרים הסינתטיים,
גם אם מדובר בשני צעצועים "/זהים"/ לכאורה. מעבר לתחושה האסתטית, חומרי
הצעצועים נותנים תתושה של שוני בין אחד לשני, בניגוד להרגשת האחידות
בצעצועי פלסטיק, שאינה מאפשרת מיגוון רחב לחוש המישוש.

מסר אנושי

חינוך ולדורף שואף לטפח את יכולתו של הילד להבחין בין "/אנושי"/ לבין "/לא
אנושי"/. ליכולת זו משמעות קריטית בתקופתנו, שבה ההתפתחות הטכנולוגית,
ובמיוחד טכנולוגיית המחשבים, מביאה לטשטוש ההבדלים בין מכונה לאדם. למרבה
הצער, חלק ניכר מהדמויות המיוצרות כיום כצעצועים מעוצבות כרובוטים, דמויות
"/סופרמן"/ ואנשי חלל, המדגישים דווקא את אלמנט האדם המכני, הנוקשה והלא-
אנושי, ומעבירים באופן תת-מודע את המסר של עליונות המכונה על האדם.

המרכז הוא האדם

בגן ולדורף טיפוסי, המגמה היא לשמור על איזון בין צעצועים המשרתים צרכים
אינדיבידואליים של הילדים לבין צעצועים המאפשרים להם לגבש יכולת חברתית.
אין בגן משחקי קופסה, שכן אלו מציבים את הילד כיחיד מול חברה, והם מיועדים
לגיל גבוה יותר. זאת מלבד העובדה שבמשחקים אלה הילד מוגבל למהלכים וחוקים
שנקבעו בידי יצרן המשחק, והוא אינו יכול לתת ביטוי חופשי לדמיונו
ולאישיותו. בגיל זה אין גם משחקים תחרותיים, והדגש במשחק הוא על עבודה
משותפת למען מטרה משותפת, מתוך הגישה שהצורך של הילד בתחרות עשוי להיות
מאוזן, יצירתי וחיובי רק אם הוא פיתח קודם לכן את החוש החברתי ואת יכולתו
לשתף פעולה.

בובות בגן ולדורף בנויות מחומרים רכים וקווי המיתאר שלהן אינם חדים.
הבובה היא דמות חיה, וההתייחסות אליה מצד הגננות, התייחסות העוברת גם
לילדים, היא של כבוד וטיפול כמו ביצור חי. המשחקיפ הנלווים קשורים ברובם
לחיי הבית או העבודה. הצעצועים "/מזמינים"/ סיטואציות של בית ומשפחה, חנויות
לממכר חפצים שונים או מקום עבודה - סיטואציות הקשורות ליחסים חברתיים
אנושיים.

אין תגובות: